החלטה בתיק ת"א 14998-09-09

1.         התובעת הגישה תביעה בגין נזק שנגרם למטען תרופות שהגיע לישראל  ביום 5.10.06, באמצעות תובלה אווירית על ידי חברת ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ (להלן: המוביל), ואוחסן אצל הנתבעת-המבקשת עד ליום 8.10.06.

            לטענת התובעת בתקופת האחסון לא נשמרו התרופות באקלים המתאים וכתוצאה מכך ניזוקו.

2.         הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה על הסף, לאור העובדה כי חלפה תקופת ההתיישנות בת השנתיים הקבועה בחוק התובלה האווירית, התש"מ - 1980 (להלן: החוק), ולנוכח החלת הוראות החוק גם עליה בהיותה 'סוכנת' של המוביל האווירי.

            בבקשתה פירטה הנתבעת את פעולותיה ואת השירותים שהיא נותנת, שלטענתה נועדו לקידום חוזה התובלה והם מהווים חלק מההובלה האווירית, ועל כן היא יש להתייחס אליה כסוכנת של המוביל האווירי.

            הנתבעת טענה כי החוק מפנה לאמנת וורשה בה נמנית תקופת ההתיישנות מיום בו הגיע כלי הטיס לייעודו או מיום הפסקת ההובלה, ובשעה שהתביעה הוגשה בחלוף 3 שנים מהגעת המטען אל המזמין או מי מטעמו, הרי שהיא התיישנה.

            הנתבעת מבססת טענותיה בין היתר על פסיקה שהכירה בה כסוכנת, ומבקשת להחיל אותה גם על תביעה זו (ראה תיק אזרחי 19308/01, בית משפט שלום תל אביב, תגה נ' DHL, וכן תיק אזרחי 182939/02 בית משפט שלום תל אביב, ממן נ' אורמן).

3.         התובעת טענה מנגד כי אין להחיל את הוראות אמנת וורשה על הנתבעת, שכן עילת התביעה מתייחסת למועד האיחסון ולא לזמן ההובלה, מאחר וזו הסתיימה עם הגעת המטען  לארץ.

עוד טוענת התובעת,  כי על פי הפסיקה נדחתה טענה זו של היות הנתבעת סוכנת של המוביל האווירי, ועל כן יש לדחות את טענת ההתיישנות.

4.         ואכן, בחינת הפסיקה מעלה כי טענה זו של ממ"ן בדבר היותה סוכנת של המוביל האווירי, נבחנה בערכאות שונות ובנסיבות שונות, ובכולן היא נדחתה;

            ב ת"א (ת"א) 288/81 פיליפ גייבל רייס ואח' נ' ממ"ן מסוף מטען וניטול בע"מ(פ"מ תשמ"ד (3) 341, להלן: "פסק דין רייס"),אימץ בית המשפט המחוזי אתמבחן ההשגחה הפיזיתוקבע, כי על מנת שהמטען יחשב כמצוי בשליטתו של המוביל הוא צריך להיות תחת השגחה פיזית של אנשי חברת התעופה או שביכולתם להשגיח עליו.  

עוד נקבע בפסק דין רייס, כי ממ"ן אינה סוכנת של המוביל האווירי, שכן אין כל חוזה בינה ובין המוביל האוירי והיא אף לא נתבקשה לפעול מטעמו:

"לא הוכח שקיים הסכם כלשהו ההופך את ממן לשליחה של חברת התעופה או שממן נתבקשה על ידיה לפעול מטעמה. לדעתי אין אפשרות ליצור יחסי שליחות או סוכנות באמצעות חקיקה המעניקה זכויות בלעדיות לממן לטיפול במטענים המיועדים לחברת התעופה. עד לשלב בו נמסרת ההשגחה במטען כאמור לחברת התעופה פועלת ממן מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן היא נוצרה והן: אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול וטעינה של מטענים, טעינה ופריקה של מטוסים וכן למטרות של פקודת המכס המתבצעות אף הן במחסני ממן".

קביעה נוספת רלוונטית בפסק הדין היתה שאחריותה של ממ"ן איננה מוגבלת על פי אמנת ורשה, ודי בכך ששירותיה של ממ"ן נכפים על חברות התעופה כדי לקבוע שאין תחולה להוראות האמנה בקשר אליה:

"בצדק נדחתה הטענה כי ממ"ן זכאית להנות מהגבלת האחריות שבאמנת ורשה שאומצה בחוק התובלה האווירית... די בכך ששרותיה של ממ"ן נכפו על סויסאייר, כמו גם על יתר החברות התעופה הפועלות בנמל התעופה בן גוריון, ללא שנתנה להן אפשרות הבחירה החפשית באמצעות מי ועל ידי מי לקבל או למסור את המטענים המובילים על ידן".

ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה ע"י בית המשפט העליון (ע"א 535/84, מיום 10.8.87).

יש לציין, כי מאז פסק דין רייס ממ"ן אמנם הופרטה וכיום איננה עוד חברה ממשלתית, אך במועדים הרלוונטים לתביעה כל המטענים שהגיעו לישראל הועברו למחסני ממ"ן עם נחיתתם ועד לסיום בדיקות המכס, ולא עמדה בפני המוביל כל אפשרות אחרת, באופן שהנימוק שעמד ביסוד פסק הדין, רלוונטי גם כאן.

5.            ב ע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' משה נעמת (פ"ד לח (4) 57),דחה בית המשפט העליון את הטענה כי עובדי הרשות הפורקים את המטען מהמטוס ומובילים אותו למחסני ממ"ן הינם סוכני המוביל, וביצעהפרדה בין שלב הובלת המטען בו נושא המוביל באחריות למטען, לבין השלב שלאחר פריקת המטען בו עובר המטען להשגחת הפורק והוא מצוי באחריותו:

"...ישנה חלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת בין הגורמים המופקדים על הובלת המטען ופריקתו. עד לפריקת המטען מהמטוס מופקדים על המטען עובדי "אל על", והמטען הוא באחריותם המוחלטת. מעת פריקת המטען ואילך נכנסים לתמונה הרשות ועובדיה, ומקבלים הם על עצמם את ההשגחה על המטענים מכוח סמכותם כעובדי הרשות, ובתור שכאלה הם הינם האחראים להעברת המטען ליעדו בדרך נאותה ובטוחה. "

6.            ב ע"א (ת"א) 138/88 ק.א.ל. קוי אויר למטען בע"מ נ' מלכין אלקטרוניקס אינטרנשיונל בע"מ(פ"מ תש"ן (1) 365),נדונה בין היתר השאלה האם טופס האיתור שמנפיקה ממ"ן יכול לשמש כהודעה כדין למוביל על נזק למטען, ונאמר שם כי ממ"ן אינה צד לחוזה בין המוביל לנשגר, ועל כן אין בטופס שהנפיקה כדי לשמש הודעה על נזק: